דנבאר נכסים (1996) בע"מ נ' לוי ואח'

פסק דין

הסעד המבוקש בהמרצת הפתיחה שבפניי

1.בפניי המרצת פתיחה בא מתבקש בית המשפט לתן צו הצהרתי המורה כי המבקשת (להלן: "דנבאר 96") זכאית לקבל את הכספים אשר הופקדו בבנק לאומי בסניף 912 ח-ן מס' 54534 (להלן: "החשבון בבנק לאומי"), ואשר הועברו ביום 14/12/11 ללשכת ההוצל"פ בתל-אביב לתיק הוצל"פ מס' 01-74200-11-2 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), וכן לכספים המצויים בבנק הפועלים בסניף 532 ח-ן מס' 501772 (להלן: "החשבון בבנק הפועלים") מכוח המחאת הזכות מיום 12/4/11 שביצעה המשיבה 2 (להלן: "דנבאר 98"), לפיה העבירה את זכויותיה, בין היתר, בכספים אלו לדנבאר 96, וזאת בהתאם להמחאת זכות שנרשמה לזכות דנבאר 96 בגין כל הכספים ו/או הזכויות המגיעים ו/או שיגיעו לה, בין היתר, מהמשיב 1 (להלן: "לוי"), לרבות זכויות בגין ההליך המשפטי המתנהל בין דנבאר 98 ללוי, עד לסך של 2 מיליון ₪ (להלן: "המחאת הזכות"), ואשר נערכה ודווחה לרשם החברות בחודש אפריל 2011 ונרשמה אצל רשם החברות ביום 26/7/11 (להלן: "השעבוד").

2.בנוסף, בית המשפט התבקש לתת צו מניעה קבוע, האוסר על כל דיספוזיציה בכספים הנ"ל עד אשר יינתן פסק דין בבוררות המתנהלת אצל כב' הבורר אורי שטרוזמן (להלן: "הבורר" או "הבוררות") בין לוי לדנבאר 98, וכן צו עיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ באופן שיעכב את העברת הכספים מלשכת ההוצל"פ לזכות לוי וכן מבנק הפועלים ללשכת ההוצל"פ בתל-אביב.

הצדדים לתובענה, גרסת דנבאר 96 לאירועים והשתלשלות ההליכים המשפטיים

3.דנבאר 96 הינה חברה בע"מ בבעלות חברת רשף ייזום והשקעות בנדל"ן בע"מ ובניהולם של ה"ה אליהו טייב ואלי מנחם (להלן: "טייב" ו"מנחם", בהתאמה).דנבאר 98 הינה חברה בע"מ בבעלות מלאה של דנבאר 96. לוי שימש בתפקיד בכיר בדנבאר 98. בשנת 2001 נקלעה דנבאר 98 לקשיים כלכליים אשר הביאו אותה, לטענת דנבאר 96, לקריסה של ממש. דנבאר 96 תולה את מצבה זה של דנבאר 98 בהתנהגותו של לוי, אשר גזל, לטענתה, עסקאות של דנבאר 98, ניצל הזדמנויות עסקיות שלה, הניע סוכנים בכירים שלה להפסיק עבודתם בה ועוד. בגין התנהגותו זו של לוי, הגישה דנבאר 96 כתב תביעה כנגדו ומתקיים מזה מספר שנים הליך בוררות התלוי ועומד להכרעה בפני הבורר כב' השופט (בדימוס) אורי שטרוזמן.

4.בשל המצב אליו נקלעה דנבאר 98, נזקקה זו האחרונה להגדלת הונה העצמי כדי לנסות ולחלץ אותה מן המשבר החריף אליו נקלעה, מתוך תקווה כי הדבר יסייע לה לשם המשך פעילותה העסקית. דנבאר 96 טוענת כי בהיותה בעלת מניות בדנבאר 98 העבירה למשיבה הלוואת בעלים בסך של 1,300,000 ₪ וזאת בשנת 2001.

5.ההלוואה נרשמה בספרי דנבאר 98 במאזניה החל משנת 2001, תחת סעיף "התחיבויות לזמן ארוך" כהלוואה מצד קשור כאשר במאזניה המבקר האחרון משנת 2011 עומדת יתרת החוב כלפי דנבאר 96 בסך של 2,032,281 ₪ (להלן: "החוב"), ראו העתק דו"ח מבוקר לשנת 2010, נספח א' לתצהירו של טייב, אשר צורף להמרצת הפתיחה וסומן ת/1.

6.לשם פרעון החוב ו/או הבטחת פרעונו, המחתה דנבאר 98 ביום 12/4/11 את כל זכויותיה לטובת דנבאר 96 בגין ההליכים המשפטיים המתנהלים בינה לבין לוי במסגרת בוררות בפני כב' הבורר אורי שטרוזמן מכוח המחאת הזכות כהגדרתה לעיל, ודיווחה על כך לרשם החברות, ראו מסמכי המחאת הזכות והדיווחים לרשם החברות, נספח ב' לתצהיר טייב.

7.עוד בטרם ביצוע ההמחאה לעיל, נוצר כאמור סכסוך בין לוי לבין דנבאר 96 ודנבאר 98. דנבאר 98 טענה כי בגין אחת מהעסקאות שבוצעו על-ידה באמצעות לוי כמתווך, הייתה זכאית דנבאר 98 לדמי תיווך. דמי התיווך הללו הופקדו בעיתוי שונה בשני חשבונות, אחד בבנק לאומי והשני בבנק הפועלים. בשל הסכסוך הקיים עם לוי, הוסכם כי הכספים יוותרו בחשבונות הללו עד למתן החלטה סופית על-ידי הבורר. הכספים בחשבון שבבנק לאומי הוחזקו על-ידי הנאמנים עו"ד יואב אלשיך ועו"ד אייל בן זקן, ואילו הכספים בבנק הפועלים הוחזקו על-ידי עו"ד יואב אלשיך ובא-כוחו של יאיר לוי, עו"ד יורי נחושתן.

8.ביום 24/3/2011 ניתן פסק דין בבית דין אזורי לעבודה בתל-אביב אשר פסק לטובת לוי פיצויי פיטורין (ראו סעיף 46 לפסק הדין, נספח 15 לתצהיר לוי). על פסק דין זה הוגשו ערעורים, ואלו נדחו בהסכמה ביום 20/9/2011, ראו בנספח 15 לעיל. כך למעשה הפך פסק הדין המזכה את לוי בפיצויי פיטורין לחלוט. ביום 15/9/11 הגיש לוי בקשה לעיקול הכספים בחשבון בלאומי ובחשבון בפועלים, וזאת במסגרת תיק הוצל"פ שנפתח מטעמו כנגד דנבאר 98 לביצוע פסק דין כספי שניתן לחובת דנבאר 98 בבית הדין לעבודה (ראו העתק הבקשה, נספח ד' לתצהיר טייב). ביום 15/9/11 ניתן צו עיקול על הכספים על-ידי כב' ראש ההוצל"פ הרשמת כלנית שפירא ברגמן. ביום 26/10/11, לאחר קבלת ההחלטה בדבר עיקול הכספים בבנק לאומי אצל הנאמנים, הגישו הנאמנים (עו"ד יואב אלשיך ועו"ד אייל בן זקן) הודעה מטעמם לכב' ראש ההוצל"פ לפיה הכספים בחשבון בבנק לאומי הומחו על-ידי דנבאר 98 לטובת דנבאר 96 ראו העתק הודעה, נספח ה' לתצהיר לטייב.

9.ביום 20/11/11 החלטתה של כב' ראש ההוצל"פ, לפיה יש לידע את ב"כ הזוכה (לוי) אשר רשאי לעתור לערכאה המוסמכת ככל הנדרש, כאשר בשלב זה העיקול יוותר על כנו. ביום 5/12/11 גילתה דנבאר 96 כי ביום 1/12/11 ניתנה החלטה הסותרת לשיטתה את ההחלטה הקודמת מיום 20/11/11 בדבר מימוש כספים בחשבון בבנק לאומי. ביום 11/12/11 ניתנה החלטה זהה בקשר לכספים בחשבון בבנק הפועלים, במסגרת החלטות אלו הורתה כב' ראש ההוצל"פ לבנק לאומי ולבנק הפועלים להעביר את הכספים ללשכת ההוצל"פ, אשר תחלקם על-פי הדין, ראו העתק ההחלטות, נספחים ו' 1 ו-ו' 2 לתצהיר.

10.ביום 14/12/11 העביר בנק לאומי את יתרת הכספים בסך של 727,500 ₪ בחשבון לאומי ללשכת ההוצאה לפועל, ראו העתק המכתב מבנק לאומי, נספח ז' לתצהיר לטייב. ביום 15/12/11 הגישה דנבאר 96 בקשה דחופה לכב' ראש ההוצל"פ להשהיית הליכים עד אשר תוכרע התובענה דנן. דנבאר 96 הגישה בקשה נוספת לביטול העיקול, השבת הכספים לבנק לאומי ו/או לחלופין, להורות על עיכוב ההליכים. במקביל, הוגשה התביעה שבפניי, לקבלת הסעדים המפורטים במבוא.

11.בד בבד עם ניהול התביעה שבפניי נדונה בקשת דנבאר 96 לבטל את העיקול שהוטל על ידי לוי, וזאת במסגרת ת"א 30839-03-12. ביום 25/5/12 דחה כב' הרשם נמרודי את הבקשה, כשהוא קובע, בין היתר, שדנבאר 98 כשלה ולא עמדה בחובתה להפריש פיצויי פיטורים לטובת עובדיה; שגם אם אכן ניתנה הלוואת בעלים כפי שנטען על ידי דנבאר 96, אזי " הדעת נותנת, כי תאגיד המתנהל באופן מסודר יפעל להסדיר תחילה את תשלום חוב פיצויי הפיטורים לעובד ורק לאחר מכן יפעל להבטחת תשלום לחברת האם". כב' הרשם נמרודי מגיע למסקנה שלוי הוכיח הן את קיומה של עילת התביעה והן את יסוד ההכבדה ולכן "מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו ולא נמצא דופי בהתנהלותו". משכך – נדחתה הבקשה לביטול צו העיקול.

גרסת לוי לאירועים וטענותיו

12.לוי טוען שהתובענה דנן אינה אלא ניסיון להכשיר הברחת אחרון נכסיה של דנבאר 98, שהינה חדלת פרעון, במטרה לסכל ביצוע פסק דין כספי שניתן לטובתו כחודש לפני המחאת הזכויות המיומרת העומדת ביסוד התובענה. פסק הדין חייב כאמור את דנבאר 98 לשלם לידי יאיר לוי סך של כמיליון ₪ שמקורו ביחסי עובד-מעביד – זכות שנולדה בשנת 2000, לפני הזרמת הלוואת הבעלים הנטענת ששימשה כבסיס להמחאת הזכויות.

13.לוי טוען שדנבאר 96 הסתירה מבית המשפט את העובדה שקיים הליך משפטי תלוי ועומד בין הצדדים בהליך בוררות, שבמסגרתו הועלו טענות לגבי תוקפה ואמיתותה של אותה הלוואה מפוקפקת שמכוחה ביקשה היא את צו המניעה הזמני ואת הסעדים בתובענה דנן. לוי טען שדנבאר 96 אף הסתירה את העובדה שבית המשפט המחוזי מנע בעבר בצו מניעה זמני את הניסיון של דנבאר 96 להמיר את ההלוואה בהון מניות כדי לדלל כליל את זכויותיו באמצעות חברה בשליטתו (ריאל נדל"ן (1997) בע"מ, להלן: "ריאל נדל"ן"), כבעל מניות בדנבאר 98. לוי טען שדנבאר 96 הסכימה להותיר את הצו הזמני הנ"ל על כנו עד להכרעה בתביעת הקיפוח שהגיש נגדה, שבה כלולות טענות באשר לאופן התנהלותה של דנבאר 96 בדנבאר 98 בכלל, ובקשר עם ההלוואה בפרט. לוי מדגיש כי תביעת הקיפוח עודנה מתבררת בימים אלה. לשיטתו של לוי,המחאה המיומרת דנן היא ניסיון בוטה לעקוף את צו המניעה הזמני ולרוקן אותו מתוכנו המעשי, וזאת למטרה אחת ויחידה: לסכל גבייתו של חוב כספי מכוח פסק דין חלוט נגד דנבאר 98 לטובתו - חוב אשר נוצר לפני הזרמת אותה הלוואה מפוקפקת.

14.לוי ממשיך וטוען שהמחאת הזכויות נולדה בעקבות מתן פסק דין כספי לטובתו, והכל במטרה להבריח את נכסיה של דנבאר 98 בדרך של העדפת נושים פסולה. לוי מציין שבמקביל להליך דנא, הגישה דנבאר 96 תביעה כספית כנגד דנבאר 98 (ת"א 17360-01-12) ובה עתרה לחייב את דנבאר 98 בהשבת ההלוואה דנן ולהשית עיקול על הכספים נשוא הליך זה. בית המשפט דחה את הבקשה לקבל צו עיקול, בין היתר, בנימוק כי התובענה הוגשה במטרה למנוע מלוי, שהינו נושה של דנבאר 98, לפרוע חוב המגיע לו מכוח פסק דין שניתן נגדה, ראו נספח 21 לתצהיר לוי: "תביעה זו הוגשה על מנת לשמש כמחסום בפני נושה המשיבה לפרוע חוב המגיע לו מאת המשיבה".

15.לוי טוען כי תצהירו של טייב אשר הוגש בתמיכה להמרצת הפתיחה כולל שתי טענות שקריות: כך, בסעיף 3 לת/1 נטען שדנבאר 98 מצוייה בבעלות מלאה של דנבאר 96, ולמעשה ללוי (באמצעות ריאל נדל"ן) יש 7% ממניות דנבאר 98; בנוסף, בתובענה ובתצהיר התומך בה נטען כי ההלוואה בסך 1,300,000 ₪ נרשמה במאזני דנבאר 98 בשנת 2001 תחת הכותרת "התחייבויות לזמן ארוך". לוי מוסיף וטוען שטייב מסר לפחות שלוש גרסאות בנוגע לגובה אותה הלוואה נטענת, ובכל מקרה ככל שניתנה "הלוואה" בשנת 2001, אזי דנבאר 96 משכה מדנבאר 96 דמי ניהול וכספים אחרים העולים עשרות מונים על אותה הלוואה נטענת.

16.לאחר שהוגשה תגובת לוי להמרצת הפתיחה, ניסה טייב לתקן את "הטעויות" העובדתיות שנפלו בתצהיר התומך בתובענה, באמצעות הגשת תצהיר משלים. לוי טוען שהתצהיר המשלים (ת/2) אינו אלא גיבוב של שקרים חדשים שנועדו לטייח את סילופי העובדות שנטענו על-ידו בתצהיר המקורי, תוך ניסיון כושל לגלגל את האחריות ל"טעויות" אלה לפתחי באי-כוחו ומשרד רואה החשבון שלו.